החלטה בתיק ת"א 17984-07-11

1.         בפני בקשה לעיקול זמני של זכויות המשיבים או מי מהם שבידי בנק הפועלים, בנק יהב ומשרד החינוך, עד לסכום התביעה - 979,500 ש"ח.

            מדובר בבקשה שנייה לעיקול, לאחר שבקשה ראשונה שהגיש המבקש נדחתה, על פי החלטת כב' הרשם אוחיון מיום 11.7.11.

            על דחיית הבקשה הוגש ערעור, אשר התקבל - בהעדר המשיב, בהתאם לפסק דינו של כב' השופט חאמד מיום 18.8.11. פסק הדין שניתן בערעור, בהעדר המשיב, בוטל בהסכמת הצדדים, ובאותו מעמד נדון, בפני כב' השופטת טנוס, הערעור על החלטת כב' הרשם אוחיון - לגופו. בתום דיון זה הסכים המבקש דכאן לוותר על ערעורו, באופן שיותר לו להגיש בקשה חדשה למתן צו עיקול זמני, ומכאן הבקשה שבפני.

            ביחס לבקשה זו הוגשה תגובת המשיבים, וכן הוגשה תשובה לתגובה. התקיים דיון במעמד הצדדים, אשר ויתרו על חקירת המצהירים משני הצדדים, וסיכמו טענותיהם בעל פה.

2.         המבקש והמשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") הם אחים. לאורך שנים ניהלו יחד בית ספר תיכון בכניסה לדיר אל אסד. בשלב מסויים נתגלע סכסוך בין המבקש למשיב, כאשר לטענת המבקש, המשיב נישל אותו מניהול בית הספר, ובדרכי מירמה העביר את הנהלת בית הספר מהחברה שניהלה אותו בעבר (חברה בשם "אלביאן") לעמותה בשם "אלגואזל", שהיא המשיבה מס' 2.

            אין חולק, כי המבנה שבתוכו שוכן בית הספר הינו בבעלות המבקש. התביעה הוגשה בגין דמי שכירות אותם חייבים המשיבים לשלם למבקש, לטענתו, בשל שכירות המבנה והציוד שבתוכו. על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, דמי השכירות החודשיים עבור המבנה עומדים על 76,000 ש"ח, ועבור הציוד שבתוכו עומדים דמי השכירות השנתיים על סך של 67,500 ש"ח.

            מכאן סכום התביעה - 979,500 ש"ח - עבור תקופה של שנה, שתחילתה בספטמבר 2010 וסופה בספטמבר 2011.

3.         מאז הוגשה התביעה, בחודש יולי 2011, הוגש גם כתב הגנה, ובהמשך גם כתב תביעה שכנגד, אשר לו השיב המבקש בכתב הגנה שכנגד.

            לטענת המשיב, התביעה באה לעולם בעקבות סכסוך בין המבקש למשיב, אשר נתגלע כאשר התברר למשיב, כי המבקש משך מהחברה שניהלה את ביה"ס סכומים גבוהים, לטענתו - שלא כדין. לאחר שנתגלה הדבר, הוסכם בין הצדדים, לטענת המשיב, כי דמי השכירות העתידיים של המבנה יקוזזו מתוך הכספים שנמשכו על ידי המבקש. לטענת המשיב, עד לחודש דצמבר 2010 שולמו דמי השכירות, בסכום של 15,000 ש"ח לחודש סך הכל, ועל כך מעידות חשבוניות שצורפו לכתב ההגנה. דמי השכירות העתידיים אמורים היו להיגבות, על פי טענת המשיב, מהכספים שנמשכו, על בסיס דמי השכירות ששולמו עד אז, קרי - 15,000 ש"ח לחודש.

            המשיב מכחיש בכל תוקף את המעשים שמייחס לו המבקש באשר להעברת פעילות ביה"ס לעמותה. לטענתו, מדובר היה ביוזמה של המבקש דווקא, אך בשל התערערות היחסים בין השניים, החליט המבקש לטעון למרמה מצד המשיב.

            עוד טוען המשיב, כי היה ניסיון להסדיר את המחלוקת בין הצדדים באמצעות בוררות או גישור, אולם גם בשלב זה, מעולם - עד להגשת כתב התביעה - לא הועלתה טענה באשר לחוב דמי שכירות, ואף טיוטת שטר הבוררות שהוכנה אינה מאזכרת קיומה של מחלוקת בעניין דמי שכירות.

            המשיב מוסיף וטוען, כי אין עילת תביעה אישית כלפיו, כמנהל בית הספר, ועל כן דין התביעה נגדו להידחות על הסף. כן לטענתו, בית הספר (הנתבע מס' 3) אינו אישיות משפטית, אלא מוסד המנוהל על ידי העמותה.

4.         כאמור, אף הוגש כתב תביעה שכנגד. תביעה זו הוגשה בשל מכתב שהפיץ המבקש בקרב הורי התלמידים, ובו הוא טוען כי נושל מהנהלת בית הספר שלא כדין, וכי בכוונתו לפעול לפינוי בית הספר מהמבנה שבו הוא מתנהל. לטענת המשיבים, מכתב זה גרם נזק רב, אשר הועמד על סך 1.3 מיליון ש"ח.

            המבקש, אשר הגיש כתב הגנה שכנגד, לא הכחיש משלוח המכתב, אך לטענתו אין בכך כדי לחייבו בפיצוי כל שהוא למשיבים.

            המבקש התייחס בכתב ההגנה שכנגד גם לטענות ההגנה של המשיבים, וטען כי מעולם לא סוכם שדמי השכירות החודשיים יעמדו על 15,000 ש"ח בלבד, ואף אין כל תימוכין בכתב לטענה זו, המעמידה על דמי השכירות על סכום הנופל פי כמה וכמה מהסכום שקבע השמאי מטעמו.

            המבקש אף מכחיש מכל וכל את המיוחס לו בעניין משיכת כספים שלא כדין מחשבון החברה, ולטענתו כל המשיכות שנעשו נעשו כדין, ואף בידיעת המשיב.

5.         כידוע, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעות כמה דרישות, שרק בהתקיימן יינתן צו עיקול זמני:

א.         הדרישה הקבועה בתקנה 362(א), וחלה על כלל הסעדים הזמניים, לכך שביהמ"ש ישתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה.